מתני' המביא כדי יין וכו' לא יביאם בסל. ותימה דאמרינן בשבת פ' מפנין (שבת דף קכו:
ושם) מפנין ד' קופות או ה' וכ''ש שיהא מותר בי''ט וי''ל דהתם מיירי שאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו וע''כ מותר והכא מיירי ביו''ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וע''כ יהא אסור שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ולהכי אסור ומ''מ קשה דאמר אבל הוא מביא על כתפו אלמא משמע דמרבה בהלוכא עדיף וקאמר התם במסכת שבת למעוטי בהלוכא עדיף ויותר טוב להביאן בסל או בקופה בפעם אחת מלהביאן כל אחת בפני עצמה וי''ל דלמה דפי' ניחא דהתם מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי משום טרחא יתירא אבל הכא מיירי ביו''ט משום טרחא יתירא לא קפדינא אלא משום דמחזי דעביד כעובדי דחול וא''כ עדיף טפי לאפושי בהלוכא ויעשה דרך שנוי כי היכי דלא לתחזי דעביד כעובדי דחול ופעמים נמי דאסור לאפושי בהלוכא אע''ג דממעט במשאוי כיון שאין משנה מדרך חול:

שלא יזכיר לו סכום מדה. פי' רש''י קב או קבים וסכום מקח שלא יאמר לו תן לי אגוזים בדינר אחד או בשנים וקשה דפשיטא דאסור ועוד אמאי קאמר סכום מדה ה''ל למימר ובלבד שלא יזכיר מדה ותו לא לכן נ''ל כר''ח דגריס סכום מנין וקאי אלעיל וה''פ אמרת דילך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו תן לי ה' אגוזים או י' אפרסקין ובלבד שלא יזכיר סכום מנין שלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב לך מ' בין הכל אבל רבי שמעון אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח שלא יאמר לו תן לי אגוזים בששה פשיטין וכבר נתת לי כך ואם כן אני חייב לך מכל י''ב פשיטין אבל סכום מנין שרי וכן איתא בתוספתא ובה''ג מכאן יש ליזהר שלא להזכיר אפילו סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר:

אצל חנוני הרגיל אצלו. בין הוא נכרי בין ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד:

אגבא דפתורא. פ''ה אחורי השלחן כמו אגבא דמהולתא ואפשר לפרש ע''ג השלחן ממש וחשיב שנוי לפי שדרך לרקד בעריבה ומ''מ אין להתיר תחלת הרקדה על ידי שנוי דהא אשונין דברייתא קאי ורשב''ם פירש דע''י שנוי אין לחלק ויש לסמוך עליו לענין להתיר לשפחה נכרית תחלת הרקדה ע''י שנוי אבל אנו לעצמנו אין לסמוך:

שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן. פי' דאם יבא שום אדם לשאול לנו כיצד יעשה אומרי' לו הוראה לאסור אבל אם אנו רואין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צריכין למחות בו ולפי זה לא פליג שמואל ארב דתרוייהו מודו לאסור למעשה מיהו בה''ג פירש ושמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן ופליג אברייתא ופליג ארב ויש שפוסקין כשמואל ואע''ג דהלכה כרב באסורי מ''מ מדאמר סתמא דהש''ס שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן משמע דהלכה כותיה ויש פוסקין כרב משום דהלכה כרב באסורי וכ''ש הכא דהא תנא [דבי] שמואל כותיה דרב ואומר הר''ר שמואל מאייבר''א דאפי' למ''ד דהלכה כרב מ''מ אסור לנו בזמן הזה למדוד משום ליטול חלה בעין יפה דדוקא בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ''ד ונותנין לכהן שייך לומר דמותר משום עין יפה אבל אנו שאין מפרישין כי אם מעט אפילו מעיסה מרובה ואותו מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף אין למדוד דלא שייכא סברא דקאמר הכא כדי שתטול חלה בעין יפה אלא יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח כשיעור משום הברכה וכן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא ימדוד במדה שעשה למדוד בחול בצמצום אלא יפחות או יוסיף אם המדה קטנה: